מתוך ויקיפדיה
דֵּפִיבְּרִילָטוֹר (באנגלית: Defibrillator; לפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: מַפְעֵם) הוא מכשיר המחזיר קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי ללב, באמצעות שתי אלקטרודות שמצמידים לגוף החולה בסמיכות ללב. השוק החשמלי משתק רגעית את פעולת הלב וכך, כאשר הלב חוזר לפעולה, הוא יכול לפעום בצורה סדירה. הפעולה עצמה נקראת דפיברילציה. השימוש העיקרי במכשיר זה הוא במצבים פרפור חדרים וסוגי טכיקרדיה מסכנות חיים אחרות.

חולים אשר נמצאים בסכנה של פרפור חדרים עשויים להזדקק לדפיברילטור נשתל (ICD), היכול לזהות מצבים בהם זקוק החולה לשוק חשמלי כדי לחזור לפעילות לבבית תקינה ולטפל בהם באמצעות שוק חשמלי. יתרונות של מכשירים אלו לעומת דפיברילטורים חיצוניים הוא שהם מאפשרים לחולה חופש תנועה ואינם גורמים בדרך כלל לכוויות. לעיתים הדפיברילטור המושתל משולב עם קוצב לב (CRTD).

ליחידות פשוטות אלו יכולת ניתוח ממוחשב לניתוח קצב הלב בעצמה ולייעץ אם הלם חשמלי נחוץ. הן מתוכננות לשימוש על ידי אנשים ללא הכשרה. הן בדרך כלל מוגבלות ביכולת ההתערבות שלהן לשלוח שוקים חשמליים בעלי אנרגיה גבוהה בשביל פרפור חדרים וטכיקרדיה חדרית. לכן הן מגבילות בשימוש על ידי אנשי צוות רפואי, שיכולים לאבחן ולטפל במגוון רחב של בעיות בעזרת יחידה ידנית או חצי אוטומטית.

ליחידה האוטומטית דרוש זמן (בדרך כלל בין 10 ל-20 שניות) לאבחן את הקצב, כאשר מומחה יכול לאבחן ולטפל במצב הרבה יותר מהר בעזרת יחידה ידנית. על פי מספר מחקרים, מרווחי זמן האבחון, אשר דורשים הפסקת עיסויים ללב, גורמים אפקט שלילי מובהק על שיעורי ההצלחה של ההלם החשמלי. אפקט זה הוביל לשינוי בהנחיות לדפיברילציה של ארגון הלב האמריקאי (AHA, American Heart Association); כיום ההנחיה היא לבצע החייאה (CPR) במשך שתי דקות אחרי כל שוק חשמלי, מבלי לנתח את קצב הלב, וכן הנחיה הכתובה במדריך, שלא להשתמש בדפיברילטור אוטומטי כאשר קיים דפיברילטור ידני וצוות המוכשר להשתמש בו.

דפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים מוחזקים בדרך כלל על ידי צוות מוכשר אשר יטפל באירועים, או שהם יחידות נגישות לציבור שאותן ניתן למצוא במקומות כמו חברות, משרדי ממשלה, מרכזי קניות, שדות תעופה, מסעדות, קזינו, מלונות, אצטדיונים, בתי ספר ואוניברסיטאות, מרכזים קהילתיים, חדרי כושר ומועדוני בריאות.